<h1>סמ"ג לאוין סימנים קנ"א—קנ"ב</h1>
<h2>דף פח:</h2>
אמר רבי לוי (ב"ב פ"ח ב') גדול עונשן של מידות [יותר] מעונשן של עריות ומסיק שעריות איפשר בתשובה, כל זמן שלא הוליד ממזר אבל אם הוליד ממזר הרי זה מעוות לא יוכל לתקון כדאמרינן ביבמות פרק שני (כ"ב ב'), וגבי מדות שגוזל את הרבים לא אפשר בתשובה דאינו יודע למי ישיב, ואף על גב דאמרינן בפרק אין צדין (ביצה כ"ט א') [גזל את הרבים ואינו יודע למי גזל] יעשה בהן צרכי רבים לאו תשובה גמורה היא (תד"ה התם) כיון שאינו משיב לבעלים, אלא מה שאפשר לו לעשות עושה. ומצות עשה של צידוק המאזנים והמשקלות נתבארו בספר מצות עשה (ע"ב).
<h2>דף פט:</h2>
לא תעשו עול. לא יהיה בכיסך. כתוב בפרשת קדושים (ויקרא י"ט ל"ה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, ותניא בת"כ (קדושים פרק ח' ה"ה—ו') אם בדין הרי הדין אמור, אם כן למה נאמר במשפט במדה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במדה נקרא ע"מ שח"ת סימן, פירוש עוול משוקץ שנוי חרם תועבה, כי בכל אלה נכתב תועבה וכתיב במשקולת (תצא כ"ה, ט"ז) כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול, וגורם חמשה דברים, מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל (ל)[ב]חרב ומגלה אותם מארצם, (ו)[ב]מדה זו מדת הארץ, במשקל זו טורטני, ותניא בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פ"ט ב') ובפרק איזהו נשך (ב"מ ס"א א') במדה זו מדת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, פירש רבינו שמואל (ב"ב שם ד"ה לאחד) שבימות החמה החבל יבש וקצר יותר מבימות הגשמים ורבינו חננאל פירש שבימות הגשמים הקרקע קווץ ובימות החמה מתבקע ומוסיף במדתו, במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, פיר(ו)ש רבינו שמואל מפני שהוא מכביד ואין נראה לר"ת (תד"ה שלא) דהא משמע דבמוכר איירי דומיא דבמשורה שלא ירתיח, לכן מפרש ר"ת שהוא מיקל המשקולת ושואב הכובד וכן בירושלמי (לפנינו תוספתא ב"ב פ"ה ה"ג) מפני שהמלח שואב את המשקל, ובמשורה שלא ירתיח, שלא ישפוך לתוך המדה במקום [נ"א ממקום] גבוה כדי שיעלה הקצף אישקומא בלעז ונראה כמלא (ע"פ רשב"ם). ולעניין זה יש בה שוה פרוטה כגון בדבר יקר. [ו]הוצרך ליכתוב לעבור משעת הרתחה כדאמרינן נמי בפרק איזהו נשך (ב"מ ס"א ב') לאו דכתב רחמנא גבי משקלות למה לי לטומן משקלותיו במלח, ומקשינן האי גזילה מעלייתא הוא ומשני לעבור עליו משעה עשייה (ב"ב שם תד"ה ובמשורה ע"ש). והדברים קל וחומר ומה משורה שהיא קטנה כ"כ שלשים וששה יש מהן בלוג הקפידה תורה על רתיחתה שהיא פחות ממאה בלוג קל וחומר ברתיחת כלי גדול (רשב"ם שם). אעפ"י שהמודד או השוקל חסר גונב, אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל, ואין לוקין על לאו זה מפני שהוא חייב בתשלומין (רמב"ם גניבה פ"ז הל' ב').
כל שמשהא בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בלא תעשה שנאמר בפרשת תצא (דברים כ"ה י"ג—י"ד) לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, [ואמרינן] בפרק המוכר את הספינה (פ"ט ב'), שאסור אפילו לעשות המדה עביט של מימי רגלים ואף על פי שאינו לוקח ומוכר בה שמא יבא מי שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה, ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה (ע"פ רמב"ם גניבה פ"ז הל' ג'), היו המדות והמשקלות של בני העיר חתומות בחותם ידוע וזו המדה או המשקל בלא חותם הרי זה מותר להשהותם לשאר תשמישי הבית (שם הל' ד').
<h2>דף צ.</h2>
ותניא בספרי (תצא פיסקא פ"ד) יכול לא יעשה אדם ליטרא רביע ליטרא סאה וחצי סאה תלמוד לומר גדולה (או) [ו]קטנה גדולה שמכחשת את הקטנה. ומסקינן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב צ' א') שטועין בני אדם ברובע, הילכך עושה אדם מדותיו סאה ותרקב, דהיינו חצי סאה, ורביע סאה וקב וחצי קב ורובע הקב ותומן, פירוש (רשב"ם) ג' ביצים מדה המחזקת שמינית הקב, וחצי תומן, הם ביצה ומחצה, ועוכלא, וכמה היא עוכלא אחד מחמשה ברובע, דהיינו ביצה וחומש ביצה, כך הגירסא בתוספתא (ב"ב פ"ה ה"ד) ובפירוש ר"ח, אבל לא יעשה קביים שלא יתחלף ברובע הסאה שהוא קב ומחצה (רמב"ם גניבה פ"ז הל' ז'), ומקשה התלמוד אם כן לא יעשה חצי תומן ועוכלא, שהן אינם יתירין זה על זה כי אם חומש וחצי חומש והוא פחות מרביע וכל שכן שנוח לטעות בהן שהרי העוכלא ששה חומשין ואם היה חצי תומן יתר שני חומשין מעוכלא אז היה יתר רביע והוא אינו יתר אלא חומש וחצי חומש כל זה פיר(ו)ש ר"ח ועיקר (ע"ש ברשב"ם ד"ה ועוכלא), ומתרץ דבמדות קטנות בקיאין בני אדם ולא יבאו לטעות. וכן במדות הלח עושה הין וחצי הין ורביעית ההין לוג וחצי לוג [ו]רביעית הלוג [ו]שמינית הלוג, דהיינו חצי ביצה ורביע ביצה, וחצי שמינית, כך הגירסא בתוספתא (רשב"ם ד"ה וחצי ע"ש), אבל בספרים שלנו (ב"ב צ' א') גורס ואחד משמנה בשמינית ומדה זו שמה קורטוב וכן היא בתוספתא שלפנינו, ואמר רבי חיים כהן אבי אמי שזאת הגירסא עיקר מדגרסינן בסוטה פרק קמא (ה' א') כל אדם שיש בו גסות הרוח עוכרתו קל וחומר מים ומה ים שיש בו כמה רביעיות הרוח עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית לא כל שכן פירוש רביעית דם, ואומר שם ותלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית, ואם אין אנו גורסין כאן אחד משמונה בשמינית היכן מצא זה השיעור, ואומר אני שאין זה הוכחה שהרי זה השיעור במקום אחר בסוף תוספתא דתרומות (פ"י ה"ו) גבי תרומת מעשר והבאתיה במצות התרומה (עשין קל"ד) וכן במשנה בפרק בתרא דתרומות (מ"ח), ומ"מ שמענו שהיא מדה כדברי זקני, ולא אסרו לעשות רביעית ההין ושלישית ההין אע"פ שמתחלפין זה בזה הואיל והיו במקדש מימות משה רבינו (רמב"ם שם ע"ש).
